עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
חברים
Lee,Thelseרֵײזָאילדאיש
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
....
06/09/2020 00:05
Ladyoftheflowers
You’ve become so damaged that when someone wants to give you what you deserve, you have no idea how to respond.

0 תגובות
יום הולדת.
26/11/2020 16:14
Ladyoftheflowers
ליום הולדת קניתי לעצמי 3 קעקועים, מחשב נייד, בגדים ונעליים ובהיבט הפחות חומרי, תיקנתי בעצמי חורים בתקרה והחלפתי מקומות לריהוט. אני לא רוצה הרבה כרגע ונוח לי, אני לא מבקשת יותר מדי מאנשים אז אני לא מרגישה תלותית
שמתי לב שהרבה אנשים מצפים ממני לדברים ביום הולדת, איפה להפגש, את מי לפגוש, מה לקנות, איך להתאפר וכדומה.
אבל היי, זה היום שלי, אם ארצה לשבת במיטה ולראות טלוויזה תוך כדי שאני אוכלת חטיפים, מה שיקרה. 
אני כבר לא בודדה כבר המון זמן, אני לבד וטוב לי, אני מכורה שוב ללבד, זה לא בריא אבל זה נכון לי כרגע.

וכמובן איך לא, ביקשתי את אמא שלי מה שאומר 30 אחוז ביטחון עצמי פחות, כאילו היא שואבת ממני כל אהבה עצמית שיש לי בשנייה.
הכי מעצבן אותי זה שהיא מנסה להיות נחמדה, "לא רוצה להעליב אבל השמנת המון", "הנעליים האלו נראים כאילו את עובדת בזבל".
לפני כל פגישה איתה אני מכינה את עצמי ואומרת לעצמי שאני סבבה, שאני יפה, שאני נראית איך שנוח לי. בשנייה שהיא רואה אותי לפני השלום, מה שלומך, כבר היא מסתכלת עלי לראות על מה אפשר להעיר והיא אומרת את הדבר הראשון שעולה לה לראש "מה זה הקעקוע הזה? הוא מכוער".
שכחתי לרגע שאני צריכה את האישור שלה לעל פעולה שאני עושה.
אבל יש לפגישה איתה גם צעד חיובי, היא דחפה אותי להרשם ללימודים, עם ידיים משקשקות אישרתי שאתחיל ללמוד לתואר, ל4 שנים של לימודים באנגלית. היא דחפה אותי ועשיתי את זה, אני ממש גאה בעצמי.

אני כבר נמצאת בסופש של היומהולדת שלי, הוא תמיד היה חשוב לי ותמיד הסתרתי את זה, כי אני מגניבה, אני לא מתלהבת משטויות כאלו.
סיכמתי עם עצמי שהמסיבה האחרונה תהיה בגיל 25, עשיתי שתי מסיבות, אחת עם השותפים שלי וחברים טובים ואחת רק עם חברים.
בגיל 26 הלכתי עם הבן זוג שלי והשותף שלי לפסטיבל הבירה, לא רציתי משהו מיוחד מדי.
והשנה מה יקרה? מה שיקרה.
0 תגובות
הכל בסדר.
10/11/2020 19:31
Ladyoftheflowers
המצב עכשיו בסדר, אבל לא בסדר, החיים שלי התגלגלו בדיוק לאיפה שרציתי, אני בבית ולא יוצאת ממנו ועדיין יכולה לשלם שכר דירה, אתחיל ללמוד בקרוב מהבית, בדיוק מה שרציתי.
אני בסדר עם זה שאני לא מדברת עם אף אחד יותר, כבר לא מעניין אותי, אני נמצאת בנקודה שרציתי כבר שנים.
אז למה אני לא מאושרת בעצם? מה עוד חסר לי?
יכול להיות שהדברים שחלמתי עליהם לפני שנים כבר לא רלוונטים כרגע? יכול להיות שאני רוצה לחלוק את כל טוב הזה עם עוד מישהו? חח אוקיי, לא.
באמת שאני נמצאת בנקודה חברתית טובה, כמו פעם, אין לי חברים הכי טובים לנצח, יש לי חברים של להפגש מדי פעם, לשתות בירה מדי פעם ואנחנו לא מחוייבים להפגש כל יום או בכלל, רק מתי שמתאים, אם אני באיזור או אם הם באיזור או סתם אם משעמם והם מרחק הליכה.
אני איפה שאני רוצה להיות. ברור שזה לא מושלם, הדירה שלי סבירה, אני במלחמה עם חלזונות וחשופיות על החצר, אני בקושי רואה את הבן זוג שלי, אני כבר לא יודעת איך לקרוא למערכת יחסים הזאת, אבל אני חושבת שיהיה בסדר.
יש המון דברים שעד לפני שלושה חודשים אהבתי נורא והיום הם מעיקים אז אני מנסה למצוא דברים חדשים לאהוב, כמו לנקות כל יום או להשקיע זמן במסיכות לשיער ולפנים. אני איפה שאני צריכה להיות, ועוד רגע שיהיה קצת יותר רגוע בחוץ אוכל לחזור לעבוד. 
הכל באמת בסדר, אני לא לחוצה כמו תמיד, יש לי מטרות מסודרות ואני יודעת איזה צעדים לעשות כדי להגיע אליהן.
אז למה אני עדיין שונאת את החיים שלי בעצם?
אולי זה בגלל שאני לא מאמינה שיש דבר כזה 'טוב' וגם אם נראה שהכל סבבה החיים יתנו לי סטירה ויגידו לי את רצינית? באמת נראה לך שמגיע לך טוב?
לא כתבתי כאן המון זמן כי לא רציתי לחשוב מה אני מרגישה, מה בעצם קורה לי בחיים ואני מופתעת ממש אבל אני לא חושבת על כלום עדיין.
כאילו אני מספרת סיפור של מישהו אחר.

כרגע אני בסדר עם להיות מנותקת מהכל, מעצמי ומהרגשות שלי, זה הרבה יותר קל, אני חושבת יותר בצורה לוגית ומחושבת מאשר להיות מושפעת מרגשות. אני אשכרה עושה חישובים של הוצאות והכנסות ואני נשארת עם כסף בסוף החודש. אני יודעת שזה יהיה יותר קשה אם יהיו חנויות ופאבים ואטרקטציות. אבל כרגע הכל בסדר. כן.

0 תגובות
אני לא יודעת איך לנצח.
10/09/2020 05:04
Ladyoftheflowers
אני במלחמה מתמדת מול עצמי, מול העולם מול כולם לא סומכת על אף אחד באמת, מרחיקה אנשים בכוח.
הנה, קיבלתי את הלבד שלי, רק אני והספינה שלי לבד בים השומם.
מה עוד חסר לי? מה עוד אני צריכה? אני מרגישה שיש לי חלל בלב ואני לא יודעת איך למלא אותו. אני מרגישה ריקה. אולי זה כל הכדורים הפסיכיאטרים, שרק גדלים במינונים ובכמויות. אולי זאת אני, שתמיד מחפשת את עצמה ואף פעם לא מתרצה מכלום.
אני מפחדת, אבל אני צריכה להתקדם. לאט.
ומה אני עושה במקום? רצה ספרינטים מטורפים שמטשטשים לי את המציאות ומשאירים אותי לבד בעולם שאני לא מכירה, מנותקת. 
מחר אני מתחילה עבודה חדשה, כן, אותו גימיק כמו בקיץ, הם פנו אליי משום מקום והציעו לי עבודה זמנית עם שכר מינימום. שאני אגיד לזה לא? אני חיה על 500 שקל בחודש, ברור שאסכים, גם אם המחיר הוא השפיות שלי ואצטרך להתאשפז שוב. אני מקבלת את זה, מקווה לטוב ומצפה לרע.
אני רוצה להיות לבד עם מישהו, לא יודעת מי, אבל אדע בעתיד.
אני רוצה מישהו שיבין שלפעמים אני צריכה להתרחק בשביל שאוכל להתקרב יותר. פשוט אבל לא פשוט בכלל.
טוב לי בבית, מול הטלוויזיה, במיטה כל הזמן. זה טוב לי, אני נטענת לקראת הבחוץ, הבחוץ מפחיד. לאנשים יש יותר מדי בקשות ושאלות ואני לא יודעת כלום. אז אני צריכה לטעון את עצמי לפני, בהרבה שינה וזמן איכות עם עצמי ובינג'ים של שבועות. אני לא אאבד את עצמי, אני מודעת מדי, אני רק צריכה שקט ולהטען ואז אוכל לצאת החוצה עם פחות פחד.
שוב יש לי פחד שלא יקבלו אותי, כי לא תמיד מקבלים אותי, שופטים לפי רושם ראשוני וממשיכים הלאה ומרכלים עליי, מקווה שזה לא יקרה שוב.
מגיע לי להרגיש בסדר ולא להגיע רחוק מגבולות שלי. אני יודעת שאני חזקה, אני פשוט לא תמיד יודעת להשתמש בזה.
לא משנה מה, אני אף פעם לא מנצחת למרות שיש לי מזל.
1 תגובות
פלסטרים
13/08/2020 04:28
Ladyoftheflowers
יש עליי ארבעה פלסטרים, שניים בכל רגל,
יש עליי 23 קעקועים, רובם ברגליים.
אני מנסה להסתיר פצעים וצלקות, אבל כולם רואים אותם.
כאילו כתוב לי על המצח "איבדתי את עצמי, תוכלו לעזור לי לחפש?" 
אני מבולבלת ואני כועסת ואני מפחדת ואני לא יודעת איך ישנים בלילה.
רק אותי זה מפחיד? רק אני משקשקת מהמחשבה של לעצום עיניים כשבחוץ חשוך? כן, יש לי מספר מנורות לילה, זה לא זה, זה כבר לא זה.
אין לי פתרון פשוט לכלום.
שוב אין לי כסף, שוב קונה שטויות באינטרנט ושוכחת, שוב שמה פלסטר על זה ואומרת מחר יהיה בסדר. עברו כל כך הרבה מחר מאז ולא נהיה בסדר.
אני נרקבת ומתנוונת ונעצרת ולא נושמת.
מי אני? אני מכזה את עצמי בכלכך הרבה מסכות וכבר שוכחת מי אני אמורה להיות.
אני לבד עכשיו, רק אני והמחשבות שלי. כאילו, לא לגמרי לבד, אנחנו "בהפסקה". אבל מה זה בכלל הפסקה כשהוא שולח לי הודעה כל שעה ומתקשר אליי לפחות 5 פעמים ביום?!
אני רוצה לדעת מי אני, 6 שנים אני הבת סוג של.., כל פעם מישהו אחר, אבל כמעט באופן רציף 6 שנים. נמאס לי, גם להיות חברה של... זו מסכה, אני לא רוצה את זה יותר. אני רוצה להיות אני, אני רוצה לנשום, אני רוצה להתלהב מהיופי של הטבע, מחיוך של זר ברחוב, אני רוצה שטויות כאלו.
אני מפחדת להיות כנה ולהגיד שאני תלותית ואינטרסנטית ולבד. אני לבד.
זה מפחיד, אבל גם כשאני יוצאת מהבית, הולכת ליד אנשים, עולה לאוטובוס, הולכת לפגישות, בסופו של דבר של לבד.
אני יכולה להרדם רק כשהשמש עולה ומסנוורת אותי, ואז השינה שלי לא טובה אבל לפחות הגוף שלי מרשה לי.
אני רוצה להוריד את כל הפלסטרים ולהגיד די, נמאס לי להסתתר.
אבל זה הרגל ויקח לי זמן.
לפחות קניתי מלא דברים מהאינטרנט שלא יעלו עליי ו/או שלא אצטרך לעולם.
ממלאת את החור בלב בדברים גשמיים, זה בריא לחלוטין.
1 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 הבא »