עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
חברים
ילדאיש
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
יוני 2019  (2)
Flamingo number 1.
19/06/2019 01:45
Ladyoftheflowers
אני שם, אני חיה את החיים האמיתיים, את אלו שפחדתי מהם במשך שנה וחצי, אני קמה כל בוקר ויוצאת לעבודה.
לפעמים אני מוסיפה עוד סידורים לאותו יום ובדרך כלל אני עובדת לפי הלו"ז.
אני חיה את החיים האמיתיים של בני אדם, מה שציפיתי לו כלכך. אז למה אני חרדה שוב? אז למה אני צינית שוב?
אז לא אני מרגישה שמשהו לא מספיק שוב? הרי, קיבלית א מה שרציתי, חיים נורמטיבים, שגרה נורמטיבית, שיחות חולין על מזג האוויר, 
למה אני מרגישה שחסר משהו? למה אני לא מרוצה ממה שרציתי כלכך הרבה זמן?
אה, כמובן, כי אני יודעת שמגיע לי יותר. העבודה הזו פשוטה לחלוטין ואני יכולה לעשות הרבה יותר מזה.

אז הבחור החדש, כולם ידעו שנהיה ביחד, אנחנו לא שמנו לב, אנחנו פשוט חיינו ברגע, ניסינו להרפא מהפגיעות שעברנו, מהאנשים ששברו אותנו,
רצינו להשאיר את זה ניטרלי, רצינו לא לפגוע אחד בשני, רצינו להתגבר על הבני זוג הקודמים ששברו אותנו לחלקיקים קטנים.
לא ידענו שאפשר מעבר, עד שהבנו שאפשר, באופן רשמי אני יכולה להצהיר, יש לי בן זוג חדש. והוא היה חבר טוב שלי לפני כן.
הוא מתייחס עליי טוב, הוא מחבק אותי כשאני עצובה, הוא מביא לי פרחים, הוא מנשק אותי כשאנחנו מחכים לאוטובוס, הוא משקיע עליי כמו שמעולם לא השקיעו עליי, הוא שם כשאני עצובה, הוא שם כשאני שמחה, כמעט כל לילה הוא ישן איתי ומחבק אותי. 
אבל אני עדיין אני, זה לא הכיל אותי לגמרי, זה פשוט חלק ממני, זה עוד פלוס למיליון דברים שהם אני.
אני עובדת, אני מציירת, אני מחייכת, אני מבלה, אני רואה עולם, אני מטיילת ואני הבת זוג שלו.
חיכיתי לזה כלכך הרבה זמן, חיכיתי למישהו שלא אצטרך לדאוג לו בכל שלב בחיים שלו. הוא בן אדם בוגר, הוא יסתדר, הוא לא ישתכר יותר מדי ולא יאבד את עצמו, וגם אם כן, העזרה שאתן לו לא תהיה עזרה כמו שנתתי לשאר, אני רק הבת זוג שלו, לא יותר ולא פחות.
הוא מכבר אותי, אכפת לו מרגשות שלי, אכפת לו ממה שאני רוצה, וגם יש לי מקום לתת לו את מה שהוא צריך, את התמיכה שהוא צריך, את הטפיחה על השכם שהוא צריך, את הביטחון שהוא צריך. יש לי מקום לתמוך בו ויש לו מקום לתמוך בי, אנחנו שווים, אנחנו מסונכרנים.
אני ממש מחבבת אותו, וקשה לו עם רגשות, הוא לא יותר לבטא אותם, הוא לא יודע איך להרגיש אותם, שברו אותו כלכך הרבה שהוא מעדיף לא להרגיש. הוא אמר שאליי הוא מרגיש יותר משאי פעם הוא הרגיש. אני מרגישה טוב איתו, הוא מרגיש טוב איתי.
אני מרגישה אמיתית, נראית, טובה. חיכיתי לזה כלכך הרבה זמן, להרגיש טובה ואפילו לא לדחוק בעצמי יותר מהרגיל.
עשיתי בחירה נכונה הפעם, אני יכולה לחלוק איתו שתיקות מביכות ולא להרגיש מובכת. ובנוסף להבנה שלו, זה כל מה שהייתי צריכה.
ופלמינגואים במספר אי זוגי.
4 תגובות
It's okay, It's alright.
05/06/2019 04:39
Ladyoftheflowers
אז עברתי לכאן, זה הבית החדש שלי, אחרי שישראבלוג לא הסתדר יותר החלטתי החלטה ועברתי לכאן.
עדיין לא מסודר כאן, יש ארגזים על השולחן אוכל, אני ישנה עם מזרון על הרצפה, אבל אתמקם כאן.
הרי התחלתי בישראבלוג ב2007, ילדה חמודה שלא מבינה מי היא ומה היא, רק ידעה שהיא צריכה להגיד למישהו מה עובר לה בראש.
היום אחרי כל השנים האלו יש לי קצת מושג לאן ללכת ומה אני רוצה. באופן יחסי, כמובן.
כרגע אני במחשבות של 4 בבוקר על הבחור החדש ועל הבחור הישן.
אני רק רוצה להוציא את הישן מחיי, לברוח ממנו, סגור מעגל, לפתור את זה, לשבור את הקשר שלנו ולהמשיך הלאה.
הוא לא יתנתק ממני כלכך הרבה זמן, הוא לא יעלם כלכך מהר, ואני צריכה, כמובן, להתמודד עם זה.
אני רגילה לאקסים שפשוט נעלמים מחיי, כי אני רציתי או כי הם רצו, ובסופו של דבר זה הפתרון הכי טוב.
אבל אני לא יכולה להעלים אותו, אני עדיין אראה אותו כל יום, בגלל זה רוב הזמן אני מטיילת. מבלה כאן, ואז כאן ואז שם,
ולקינוח, גם שם רחוק יותר. אני מרגישה שככל שאני מרחיקה אותו ממני, הוא רק מתקרב יותר, כאילו אנחנו משחקים משחק.
אבל זה לא משחק, אני רק רוצה לעמוד על הרגליים אחרי שכלכך הזמן לא הצלחתי, להיות עצמאית שוב, לטייל שוב, לחיייך שוב,
אבל הוא תמיד שם, מזכיר לי את התקופה הפחות טובה שלי, את התקופה האפורה שלי. היום אני בתקופה הצבעונית שלי, ואני רוצה להשאר כאן, 
אני שומרת על המקום הזה מכל משמר, אבל אני מפחדת שברגע אחת, במילה אחת הוא יפיל לי את הכל כמו מגדל קלפים. 
כן, הוא עדיין חזק יותר ממני, עדיין יש לו השפעה, כמה שארצה שזו לא תהיה האמת, וכמה שאעמיד פנים שבעצם אני החזקה, ואני המחייכת,
ותראה אותי, אני יכולה להתמודד מולך. אני לא באמת. כן באמת טוב לי בלעדיך, טוב לי רחוק ממך, תשאר רחוק ממני, אני כבר לא יודעת איך לומר את זה מרוב שאמרתי. אבל הוא עדיין שם. למה אנחנו לא יכולים להשאר ידידים?

ואז הגיע הבחור החדש, הוא שם בשבילי, הוא גורם לי להרגיש חשובה ויפה, הוא גורם לי להרגיש מובנת ורגילה. הוא גורם לי לדעת שזה בסדר להגיד מה שאני מרגישה. כבר שנה שהרגשתי שכל דבר שאעשה או אחשוב או ארגיש הוא לא לגיטימי ואני בעצם משוגעת.
ואז הוא הגיע, וחיבק, והסביר, והנחה ופשוט, היה שם. זה שינוי מרענן, להרגיש שאני בעצם בסדר, ולא כועסים עליי על כל טעות, ואני רק מרגישה יותר רע עם עצמי. דברים קטנים איתו הם פשוט מדהימים, הלישון איתו, הללטף לו את השיער, הנשיקות על הראש ממנו, להחזיק ידיים בסרט במשך שעתיים למרות שכבר חם, לדעת שהוא רוצה שאהיה שם גם. זה כלכך מדהים, אני לא מרגישה לבד יותר, גם כשאני לבד בחדר, אני מרגישה כלכך עטופה, אני מרגישה שאני תמיד איתו, כי זה די נכון, מהשנייה שאני מתעוררת יש לי הודעת בוקר טוב, מתכתבים בזמן העבודה, ואחרי עבודה אני איתו, אנחנו ביחד לבד עם עוד מלא אנשים. אני לא לבד יותר.
זה מצחיק שאנחנו סובלים מבעיות שינה, וכשאנחנו ישנים ביחד, אנחנו נשארים ערים עד לפנות בוקר לצחוק או לראות סדרה, והכל כשאנחנו מחובקים. וזה הדדי, אלוהים, זה הדדי, גם הוא לא לבד יותר, כשהוא לבד. ואז אנחנו קמים בבוקר, עייפים ושבורים אבל כלכך מאושרים וממשיכים בחיי היום יום שלנו. הוא גרם לי להאמין בעצמי שוב, הוא גרם לי זכור שאני שווה כלכך הרבה, שמגיע לי כלכך הרבה, שאני יכולה להשיג כל מטרה שארצה. אני מרגישה בעננים איתו, גם כשאנחנו יושבים ומעירים הערות ציניות יחד, ומתלוננים על כל אדם שנמצא לידנו, ומדברים על כמה שאנחנו שונאים את כולם. אני אוהבת לשנוא את כולם איתו, אחרי שנים שזה היה משהו בלעדי שלי עם עצמי, נתתי לו כיסא לשבת לידי. 
אני לא יודעת מה אנחנו, אני גם לא ממהרת לברר, בהשוואה לשאר, אני חיה ואני נושמת ואני לא צריכה הסברים יותר. אני מרגישה אהובה ומובנת, וזה כל מה שרציתי במערכות יחסים קודמות, וקיבלתי 'את טובה, אבל לא מספיק'.

אני מפחדת להודות בזה, אבל לא רע לי, דווקא די נוח לי עם מי שאני, עם מה שיש לי בחיים, אני די מרוצה.
טוב לי בעבודה, למרות שהיא משעממת לפעמים, טוב לי לבלות עם חברים, טוב לי הבחור החדש, אני טובה לי. אני סוף סוף טובה לי, אחרי שנתיים שהרגשתי לא נוח עם עצמי, שאני לא מהנה, לא מעניינת, לא טובה מספיק. עכשיו אני כן, בזכותי, ובזכותו.

אני שומרת על עצמי ועל איפה שאני, ואני מאמינה בעצמי סוף סוף. הכל יהיה בסדר באמת.

You deserve happiness, even if you're not used to it.
1 תגובות